קייטרינג נאות ירושלים (קני) בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

פסק דין

1.בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 (להלן – "החוק") לגריעת 102 שיקים ממניין השיקים שסורבו ע"י המשיב (כמפורט בנספח א' לבקשה, להלן – "השיקים").

2.עין בכתבי הטענות מלמד כי השיקים, סורבו בפרק הזמן מיום 16/11/10 ועד ליום 07/01/11. ביום 21/12/10 נמסרה הודעה מטעם המשיב למבקשת, על הגבלת חשבונה אצלה (להלן-"החשבון") למשך שנה, החל מיום 07/01/11 מחמת היעדר כיסוי. בהודעה, נמסרה רשימה של 10 שיקים שסורבו (ההודעה, צורפה כנספח ב' לתצהירו של מנהל המבקשת , להלן-"ההודעה").

3.הבעלים והמנהל של המבקשת מר גרוסמן, הגיש תצהיר בתמיכה לערעור. לטענתו, כבר מתחילת חודש נובמבר 2010 החל המשיב לפעול לסגירת החשבון בניגוד לנוהג שהתפתח בינו לבין מנהל הסניף בו נוהל החשבון, מר קרמניאן והבטחות שנתנו לו, שלא יוחזרו שיקים בהכללתם במניין הסירובים, בהתחשב בהגדלת חשבון ה"ניכיונות" ב-150,000 ₪ עד לסוף שנת 2010 . בנוסף, היה בידי המשיב להסתמך על הפקדות שהופקדו להבטחת החזר הלוואה, אשר חלק ממנה כבר נפרע. לפיכך, למרות שמסגרת האשראי היתה בסך של 200,000 ₪ היו הסכמות שלפיהם היה על המשיב להימנע מסירוב ומשלוח ההודעה בגין אותם שיקים שסורבו.

4. המשיב, דוחה את טענות המערערת על קיומו של חוזה או הבטחה להגדלת האשראי מעבר למסגרת שאושרה לה לפי מסמכי הבנק בסך של 200,000 ₪. לא זו בלבד שהוא אינו חייב להסכים לכך. להיפך, עליו להימנע ממתן רשות לחריגה מאשראי לפי הנחיות בנק ישראל בהיותו ידו הארוכה ונאמנו, להבטחת טובת הציבור ששם מבטחו בשיקים, כאמצעי תשלום בטוח. המשיב טוען כי סורבו 99 שיקים בהתאם לנספח א' להודעת הערעור בהיעדר יתרה מספיקה לפירעונם. לפיכך, לא קמה למבקשת עילה מכוח סעיף 10 לחוק, לביטול הבאת השיקים במניין הסירוב.

דיון ומסקנות:

5.לא עסקינן בעילת ביטול עקב טעות של הבנק בסירוב לכבד את השיקים , מכוח סעיף 10 (א)(1) לחוק. המבקשת, הציגה את דפי החשבון והמשיב, התייחס אחד לאחד לשיקים שסורבו בהצגת מצבו של החשבון במועד הצגתם לפירעון בהיעדר כיסוי לפי מסגרת האשראי שאושרה למערערת על פי מסמכי הבנק (בסכומים שחלקם הביא לחריגה מעל 100,000 ₪ ממסגרת האשראי). המערערת לא סתרה את נתונים אלו בבקשה ובנספחיה.

מטיעוני המערערת משתמע כי היא מבססת את הבקשה על עילת ביטול לפי סעיף 10(א)(3) לחוק בדבר יסוד סביר, להניח כי על הבנק לפרוע את השיק בהתאם להסכם שהיה ביניהם שמכוחו, הייתה לה יתרה מספקת כמובא לעיל.

6.מהו אותו "יסוד סביר להניח" כאמור ברישא של סעיף 10 (א) (3) לחוק? על כן מצינו בע"א (מחוזי י-ם) 430/98 מ.צ.י.ג.ה בניין והשקעות בע"מ נ. בנק לאומי לישראל תק - מח 98 (4) 3118,3116: "סעיף 10(א) לחוק המציג "יסוד סביר להניח", מחייב תחילה את קיום ההנחה האישית – הסובייקטיבית של הלקוח אשר אותה ואת סבירותה יש לבחון לאורה של מערכת היחסים המשפטית הכוללת "חובה" של הבנק לפרוע שיק מתוך "הסכם" – ללמדך בעטייה של "יתרה מספקת". המונח "יסוד סביר" משכילנו שאותה הנחה ראשונית סובייקטיבית נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, היות ואין עסקינן במוסר אישי של פלוני או אלמוני, בעיקר לאור המטרה שהציב לעצמו המחוקק שעיקרה לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי (ראה המבוא להצעת חוק 238,2060). עסקינן אפוא, באומד דעתו של האדם הסביר, שהוא היודע את כל פרטי העניין ומביט מן החוץ, ושאלה זו, על פי מבחנה האובייקטיבי, שאלה שבדין היא, וככזו נקבעת היא על פי ניסיון החיים והשכל הישר".

7.שמעתי את עדותו של מר גרוסמן ואת עדותו של מנהל הסניף, מר חיים קרמניאן.

מעדותו של מר גרוסמן שנסתרה בעדותו של מר קרמניאן ומבלי שהיה בידי המערערת לתמוך את גרסתה במסמך כלשהו, לא השתכנעתי כי הושגה הסכמה על הגדלת מסגרת האשראי עד לסוף שנת 2010. כל שניתן ללמוד מהעדויות הוא כי המשיב ניאות לבצע ניכיונות עבור המבקשת אך מבלי שהוכח פרק הזמן והסכום של ההגדלה. מר גרוסמן העיד אמנם כי הייתה הסכמה על הגדלה לסך של 150,000 ₪ עד לסוף שנת 2010 . הדבר, אינו מתיישב עם פעולות הבנק בכך שלאחר שתי הפקדות לניכיון, ניתנה הוראה ע"י המשיב להפסיק לקחת שיקים עתידיים. אם אכן כגרסתו של מר גרוסמן, סיכום הדברים היה למשך חודשיים צפוי היה שידאג לעגן זאת בהסכם בכתב ולחילופין, היה קובל על אתר כנגד המשיב מיד עם הסירוב לקבל שיקים דחויים, לניכיונות. נכונים הדברים בשים לב למכתבו של מר קרמניאן למר גרוסמן מיום 16/12/10 (נספח 5 לתצהירו) על סימון החשבון החל מיום 01/01/11 כ"חשבון פגום" ובהתחשב בדרישה בסיפא של המכתב לפיה, עליו ל"הסדיר את החריגה מיד עם קבלת מכתב זה כדי להימנע מנקיטת צעדים כנגד החשבון".

8.מכך אם סוכם על כריכת מסגרת האשראי להגדלת שיעור הניכיונות למשך חודשיים, אין ליישב זאת עם תוכנו של מכתבו של מר גרוסמן מנהל הסעיף מיום 04/01/11 (נספח 6 לתצהירו של מר קרמניאן). במכתבו הודה כי היו חריגות ממסגרת האשראי וטען כי כאשר הם נזקקו לאשראי נוסף בעבר, אישר לו מנהל הסניף להגדיל את הניכיונות באופן חד פעמי (סעיף 4 למכתב) ומבלי שטען כי היה בהסכמה זו, כדי למנוע סירוב שיקים נוספים שהופקדו בחריגה מאשראי (סעיף 5 למכתב). מנהל המערערת אף הודה במכתב כי נוצרה בעיה במשך שלושת החודשים האחרונים וביקש, שתהיה התחשבות בה להבדיל מדרישה לכיבוד הסכם מחייב כנטען בערעור.

9.מנהל הסניף העיד כי אכן הוא בצע ניכיונות אך לדבריו, הוא לא התחייב להמשיך בכך. לאור "מבול השיקים" שלא כובדו שהביאו לחריגה גבוהה ממסגרת האשראי נשלח מכתב ההתראה על כניסת החשבון לגדר "חשבון פגום" ולא היה בידו להסתמך על חשבון הניכיונות. הבנק מצוי לדבריו בסיכון של כ- 50% לגבי שיקים דחויים שהופקדו ולא כובדו לפי איכותם. לדבריו, לא היתה כל התחייבות או הסכם לחריגה מאשראי או להסתמכות קבועה על הניכיונות, כי אם הסכמה 'אד הוק' בידיעה כי למחרת יהיה כיסוי בהתאם להתחייבות לפירעון המיידי (עמ' 10 לפרוטוקול).

10.אומד דעתו של מנהל המבקשת בנוגע להסכמות שלו עם מנהל הסניף, לא התיישב עם פעולות הבנק שלימדו על היעדר הסכמות או הסכם עימו. כך גם, לנוכח ריבוי השיקים וסכומיהם שסורבו בהיעדר כיסוי, אין ההנחה של המבקשת שיכובדו השיקים, מתיישבת עם אומד הדעת של אדם סביר על פי מבחן אובייקטיבי, של "מתבונן מן החוץ".

11.לעניין קיומה של בטוחה כספית אחרת בחשבונה של המערערת. הוכח כי הבטוחה ניתנה כתנאי למתן הלוואה. לפיכך, כל עוד לא קיבלה המבקשת את הסכמת המשיב ואישורו להקטנת הבטוחה משהוחזר חלק מההלוואה, אין בידה לטעון כנגד המשיב שלא התחשב בכך לצורך ניהול החשבון השוטף.

12.לפיכך אני קובעת כי לא התקיימה עילה כלשהי מעילות הביטול לפי החוק ודין הערעור, להידחות. בהתאם לכך, ההודעה תיכנס לתוקפה ממועד פסק הדין.

13.המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק לצדדים.

ניתן היום, ל' אדר א תשע"א, 6 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.